<h1>כו'</h1>
<h2>דף יב.</h2>
אכתוב בכאן מה ששנינו במסכת ערלה ובמסכת תרומות כדי לבאר שמועה של ראשון ראשון בטל. תנינן במס' תרומות פ' חמישי [מ"ו] סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ונדמעו ונפל מן המדומע למקום אחר ר' אליעזר אומר מדומע (בתרומה) [כתרומה] ודאית וחכמים אומרים אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון [כו'], אין המים [שאובים] פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון. [מ"ז] סאה תרומה שנפלה למאה והגביהה ונפלה אחרת והגביהה ונפלה אחרת הרי זה מותרת עד שתרבה תרומה (אל) [על] החולין [כו']. [מ"ט] סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ואח"כ נפלו שם חולין אם שוגג מותר אם מזיד אסור, פי' שאין מבטלין איסור לכתחילה. למדנו ממשנה זו וממה ששנינו למעלה אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון דלא אמרינן [חתיכה עצמה נעשה נבלה דאי אמרינן] הכי סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ואח"כ נפלו שם חולין אם שוגג מותר, ואם איתא דח"ע נ"נ סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה ה"ל הכל תרומה ואם נפלה שם אח"כ חולין לא ה"ל למשרי עד שיפול שם חולין שיהא בהם מאה מן התרומה והחולין שנדמעו אלא לאו ש"מ דלא אמרינן ח"ע נ"נ. וההיא דאמרינן התם פ' כל הבשר [ק"ח ע"א] ח"ע נעשה נבלה לר' יהודה היא דמחמיר דמין במינו לא בטיל, אבל לרבנן דמקילי דמין במינו בטיל ה"נ מקילינן ולא אמרינן ח"ע נ"נ. ויש מן המפרשים שאומרים דלא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבלה אלא בבשר בחלב. ועוד יש לחלק ולהפריש בין בלול לשאינו בלול, דבלול ונותן טעם בחתיכה אפי' לרבנן חתיכה עצמה נ"נ, אבל שאינו בלול כגון סאה תרומה שנפלה לפחות ממאה אפי' לר' יהודה לא אמרינן חתיכה עצמה נ"נ. ואע"ג דתנן התם אין המדומע מדמע אלא לפי חשבון ואין המחומץ מחמץ אלא לפי חשבון ואין המים שאובין פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון והרי מחמץ ומים שאובים דדבר בלול הוא וקאמר דאינו אסור אלא לפי חשבון, לא קשיא מידי דפריש דמחומץ לפי חשבון ומים שאובים פוסלין את המקוה לפי חשבון לא כפשטא דמלתא הוא אלא מלתא אחריתא כדקא פריש בשלהי פרק קמא דמס' תמורה [י"ב ע"א] והכי איתא התם אין המחמץ מחמץ אלא לפי חשבון מאן תנא דלא כר' אליעזר דתנן שאור של חולין ושל תרומה שנפלו לתוך העיסה ולא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ ונצטרפו וחמצו ר' אליעזר אומר אחר אחרון אני בא וחכמים אומרים בין שנפל איסור בתחלה בין שנפל בסוף אינו אסור אלא עד (כדי) שיהא בו כדי לחמץ, אין המים שאובים פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון מאן תנא ואסיקנא אמר רב לפי חשבון כלים ויוסי בן חנני הוא דתניא [שלשת לוגין] מים שאובין שנפלו למקוה משנים ושלשה כלים [ואפי' בד' וה' כלים פוסלים את המקוה יוסף בן חוני אומר בשנים ושלשה כלים פוסלים את המקוה] מארבעה או חמשה כלים אין פוסלים את המקוה. תנן התם בפרק שני של מס' ערלה [מ"א] התרומה ותרומת מעשר של דמאי החלה והבכורים עולים באחד ומאה ומצטרפין זה עם זה (ואין) [ו]צריך להרים פי' מפני גזל כהן. הערלה וכלאי הכרם עולין באחד ומאתים ומצטרפין זה עם זה ואין צריך להרים, ר' שמעון אומר אין מצטרפין. ר' אליעזר אומר מצטרפין בנותן טעם אבל לא לאסור. [מ"ב] התרומה מעלה את הערלה והערלה מעלה את התרומה כיצד, סאה תרומה שנפלה למאה חולין ואחר כך נפלו שם שלשה קבין של ערלה או שלשת קבין של כלאי הכרם זו היא שהתרומה מעלה את הערלה והערלה מעלה את התרומה, [מ"ג] הערלה מעלה את הכלאים והכלאים את הערלה והערלה את הערלה כיצד, סאה ערלה שנפלה במאתים ואח"כ נפל סאה ועוד ערלה או סאה ועוד כלאי הכרם זו היא שהערלה מעלה את הכלאים והכלאים את הערלה והערלה את (התרומה) [הערלה], פי' כגון שיש בסאה לבטל אותו ועוד. למדנו ממשנה זו שכל איסור שנפל לתוך היתר ונתבטל האיסור ונפל שם עוד איסור אחר ואין בהיתר כדי לבטל את שני האיסורין לא אמרינן שהאיסור הראשון חוזר וניעור כשנפל שם האיסור השני אלא אף האיסור הראשון שנתבטל(ה) מבטל את הערלה או את כלאי הכרם ולא שנא נמוח האיסור הראשון ולא שנא נמוח השני הוא מצטרף עם ההיתר לבטל האיסור השני, שהרי הערלה שנפלה ראשונה ולא נמוחה אפ"ה מבטלת את הערלה או כלאי הכרם ודוקא בשאין מכיר האיסור הראשון, אבל אם הי' מכיר האיסור הראשון כשנפל שם האיסור השני כיון שאם יפול האיסור הראשון לתוך קדרה אחרת אוסרה כל שכן שאוסר הקדרה הזאת כשנפל שם איסור השני.
ואחר שבארנו כל זה מן המשניות השנויות במס' (תרומה) [תרומות] ובמס' ערלה צריכים אנו לפרש שמעתא דראשון ראשון בטל. דלכאורה משמע שחולקת עם משנתנו זאת השנוי' במס' תרומות ובמס' ערלה. כי אתא רב דימי אמר [ר"י] המערה יין נסך מחביות לבור אפי' כל היום כלו ראשון ראשון בטל, פי' סבירא לי' לר' יוחנן דכי אמרינן יין נסך אוסר במשהו הנ"מ היכא דנפל היתרא לגו איסורא אבל איסורא לגו היתרא לא [דהיות] ואין בקילוח האיסור כדי לתת טעם בהיתר (כדי) [כיון] שנתבטל וניתר אינו חוזר ונעור כדאמרינן גבי ערלה ותרומה שכיון שנתבטלו מתחלה זה במאה וזה במאתים אעפ"י שנפל בו אחר כך סאה או סאתים אינו חוזר וניעור אלא אף האיסור מצטרף עם ההיתר לבטל האיסור שנפל בסוף. זהו לדעת המפרשים שפירשו דברי ר' יוחנן להתירו אף בשתי' ודוקא דקטיף איקטופי דאי לאו הכי קיימא לן דנצוק חבור והוי ליה כאילו נפל' כל החביות בבת אחת. ומיהו יש לומר דליכא למימר בכי האי גונא נצוק חיבור למחשב כל החביות כאילו נפל' בבת אחת. אבל אני מפרשה לענין איסור הנאה וטעמא דר"י דסבירא ליה כרשב"ג [ע"ד ע"א] דאמר ביין ימכר כלו לגוים חוץ מדמי יין נסך שבו ואינו אסור בהנאה אלא א"כ יש באיסור כדי לתת טעם בהיתר. ולפיכך אמר ר"י כיון שבכל קלוח וקלוח אין בו כדי לתת טעם בהיתר ראשון ראשון בטל. תא שמע יין במים בנותן טעם מאי לאו דנפל איסורא לגו היתרא פי' ונפל בו מעט מעט שאין ביין של איסור כדי לתת טעם במים של היתר ואעפ"י שראשון ראשון נתבטל ונעשה היתר אפי' הכי כיון שלבסוף יש בו לתת טעם במים של היתר חוזר וניעור ואוסר הכל ואי קשיא לך אם [כן] קשיא מתניתין דערלה דמשמע התם שכיון שנתבטלה הערלה במאתים אעפ"י שנפל שם סאה אחרת האיסור הראשון מצטרף עם ההיתר השני לבטל האיסור השני. י"ל דקס"ד דמקשה דמתני' דנפל כוליה בחדא וקא פריך הכי מדסיפא איסורא לגו היתרא [רישא נמי איסורא לגו היתרא ו]קתני אוסר בכל שהו. אי נמי [יש] לומר דשאני התם שנפל וחזר ונפל וכיון שכבר נתבטל איסור ראשון אינו חוזר וניעור בנפילת השני, אבל הכא אין הפסק לנפילתו וזהו הנכון. ועוד יש להשיב ולחלוק בין איסור בלול לשאינו בלול. ועוד יש לפרש דכיון דנותן טעם חוזר וניעור האיסור. דהא תנן [תרומות פ"ה מ"ז] סאה תרומה שנפלה למאה והגביהה ונפלה אחרת והגביהה הרי זו מותרת עד שתרבה תרומה על החולין, וכי רבתה תרומה על החולין מיהת אסורה אלמא אעפ"י שכבר בטלה התרומה כיון דהשתא איכא רובא (דהא) [דהוא] מדאורייתא חוזר וניעור הכי נמי הוי קס"ד דמקשה אעפ"י שכבר נתבטל האיסור כיון דהשתא איכא נותן טעם דהוא מדאורייתא דטעם כעיקר הוא מה"ת לכך חוזר וניעור. ובתרומה היינו טעמא דאזלינן בתר רובא ולא אזלינן לבתר נותן טעם מפני שהוא יבש דליכא נותן טעם. (לא) [ואי] קשיא לך לר' יוחנן דאמר ראשון ראשון בטל מאי שנא מתרומה שרבתה על החולין שחוזר וניעור הכי נמי גבי יין נסך כיון דכל היום כלו הרי רבה על ההיתר ואמאי אינו חוזר וניעור. איכא לדחוקי (כר') [דר'] יוחנן ס"ל דמקלינן בבלול יותר משאינו בלול. וטעם הדבר לפי שהבלול פשט טעם האיסור בכלל ההיתר וכיון שנתבטל הטעם שוב אינו חוזר וניעור. והאי תירוצא ליתא דבירושלמי דתרומות [שם ה"ב] פריך [א]האי מתניתן דעד שתרבה תרומה על החולין מהא דתניא מקוה שיש בו מ' סאה נתן סאה ונטל סאה כשר ואמר ר' יוחנן עד רובו ומייתינן לה בשלהי פרק הערל [פ"ב ע"ב], והתם פליגי אי בעינן דלשתייר או דלשקול רובו. אלא הכי תירוצא דמלתא דשאני ההיא דתרומה שכבר [הרים] כל הסאה עד רובה ובודאי כשהגביה הסאה הי' שם מאה מן החולין דהא (תלמיד) [תנן] שאותה סאה אינה מדמעת אלא לפי חשבון ולפיכך כשעשה כן עד רובו אשתכח שלא נשתייר ממאה סאין של חולין שהיו מתחלה כי אם חמשים, וכשנפל שם סאה של תרומה אין כאן מאה, ומיהו אם לא רבתה תרומה על החולין מותר. ושני לי' דהא דקתני יין במים בנ"ט דנפל היתרא לגו אסורא פי' ונפל בו מעט מעט מן ההיתר ואעפ"י שראשון ראשון נאסר לא אמרינן ח"ע נ"נ אלא אין האיסור אוסר אלא לפי חשבון ואם נפל במים כ"כ שאין ביין כדי לתת טעם בהם מותר אעפ"י שראשון ראשון נאסר לא אמרינן ח"ע נ"נ כמו שבארנו ממה ששנינו במס' תרומות. וההיא דאמרינן במס' חולין ח"ע נ"נ ר' יהודה היא דמחמיר במין במינו אבל לרבנן דמקילי במין במינו לא אמרינן ח"ע נעשית נבלה לא שנא בבלול ולא שנא שאינו בלול דהא הכא בלול הוא ואפ"ה לא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבלה אליבא דרב דימי אמר ר' יוחנן דשני למתניתין דנפל (איסורא לגו) היתרא [לגו איסורא]. ופר"ש ז"ל לא (שנא) חמרא דהיתרא לגו מיא דאיסורא [כו'] לבטולי'. זהו פר"ש ז"ל. וידעתי כי חתיכה עצמה נעשה נבלה קשתיה לפרושי הכי. ואי קשיא לפר"ש כיון דמוקים למתני' דנפל כוליה כחדא דלא מצינן למימר ראשון ראשון בטל [ל"ל לאוקמי דנפל היתרא לגו איסורא], יש להשיב דלא מצינן למימר ראשון ראשון בטל ולאוקמי מתניתן דנפל איסורא לגו היתרא וכגון דנפל כוליה בחדא, דאם כן הא דקתני מתניתן יין במים בנותן טעם לאו מלתא פסיקא הוא דהא היכא דנפל פורתא פורתא אפי' בנותן טעם מותר ורישא דמתניתן קתני יין נסך אוסר בכל שהוא אלמא בדנפל [היתרא לגו איסורא] מיירי, ואפי' הכי קתני יין במים בנותן טעם להכי שני לי' דמתניתן בנפל היתרא לגו אסורא, ומתני' דקתני יין במים בנ"ט מלתא פסיקא הוא דבנותן טעם אסור דראשון ראשון נאסר וחתיכה עצמה נעשה נבלה. אלא [י"ל ד]אפילו נפל בבת אחת אמרינן ראשון ראשון בטל דכיון דסבירא לי' לר' יוחנן ראשון ראשון בטל להקל כל שכן להחמיר אבל לעולם [לא] אמרינן חתיכה עצמה נעשה נבלה. ועוד יש לפרש כדפירש לעיל דלעולם קס"ד דמקשה מתניתן דנפל כולי' בחדא וקא פריך הכי מדסיפא איסורא לגו היתרא רישא נמי איסורא לגו היתרא וקתני רישא אוסר בכל שהוא. ושני לי' כולא מתניתן היתרא
